הארות על סירוס ועיקור כלבים 

בעלי כלבים רבים מתלבטים ותוהים האם לסרס או לעקר את כלבם. יש שיקולים רבים בעד ונגד שיש צורך לקחת בחשבון, מטרת המאמר היא להאיר את הנושא במיוחד בכל הקשור לצדדים ההתנהגותיים והמוסריים. לגבי הצדדים הרפואיים אני ממליץ לכם להיועץ בוטרינר.

סיבות בעד סירוס/עיקור:

• בארץ מומתים מדי שנה כ-100,000 כלבים. רובם כלבים שננטשו ע"י בעליהם או גורים שלא נמצא להם בית. עליכם כבעלי הכלבים לקחת אחריות להקטנת התופעה.  הדרך היעילה ביותר לשם כך היא עיקור/סירוס.
• כלבה לא מעוקרת נכנסת ליחום פעמיים בשנה. בתקופה זו עליכם לשמור עליה מפני כלבים זכרים. מעבר לחוסר הנוחות, ריח היחום מושך כלבים זכרים מכל האיזור, חלקם משוטטים וחלקם כלבים שברחו מבתיהם. כלבים אלו יכולים לגלות תוקפנות יתר כלפי כלבים אחרים, אנשים וחבעלי חיים אחרים. כמו כן כלבים זרים יכולים להציק לכלבתכם.
• רוב הכלבים שסורסו מראים פחות תופעות של תוקפנות. מחקרים הראו ש 50-70 אחוז מהכלבים שעברו סירוס הראו ירידה בתוקפנות. בדרך כלל ייקח זמן לשינוי ואין לצפות שהסירוס לבדו יפתור את הבעיות. הסירוס אינו יכול להחליף תהליך של חינוך ועבודה על שינוי התנהגותי אך אין להתעלם מהמחקרים בנושא.
• כלבים מסורסים מראים ירידה ואף היעלמות של בעיות התנהגותיות הקשורות למין כגון סימון (השתנה בכל מקום), עליה על אנשים ובעלי חיים ובריחה עקב נקבה מיוחמת.
• כלב לא מסורס עובר בתקופות היחום שנויים התנהגותיים מרחיקי לכת אשר לרוב גורמים לכלב לעבור תסכול רב ולפעמים לברוח מהבית. כלבים מסורסים יהיו הרבה פחות חשופים ותחת סיכון לקרבות עם זכרים אחרים. מדי שנה נפצעים כלבים רבים עקב קרבות עם זכרים אחרים. הדבר מסוכן ביותר במיוחד לכלבים קטנים שתקיפה ע"י כלב גדול יכולה להיגמר בפציעה פטאלית ואף במוות. כמו כן בעלי כלבים עשויים אף הם להיפצע בנסותם להפריד בין הניצים.
• בתקופת היחום כלב מסורס לא יסבול מפחדים, תסכולים ומתחים הקשרוים להתנהגות מינית והורמוני המין הכלביים
• הרשויות נותנות הנחה ברישיון וחיסון לכלבים שעברו סירוס/עיקור.

סיבות נגד עיקור/סירוס:

• יתכן וכלבות שהראו תוקפנות לפני העיקור יראו יתר תוקפנות לאחר העיקור.
• העיקור/סירוס הוא ניתוח פולשני וכמו כל ניתוח צופן בחובו סיכונים.

טענות (סרק) נגד עיקור/סירוס:

• כלב מסורס יאבד את שמחת החיים במידה ויאבד את אחת מהנאות החיים שלו. ובכן כלבים אינם אנשים. בני אדם הינם יחודיים בכך שהם מקיימים יחסי מין לשם הנאה. כלבים (כשאר בעלי החיים) מקיימים יחסי מין אך ורק לצורך רבייה והמשכיות המין.
• את כל הבעיות ההתנהגות של כלב לא מסורס אפשר לפתור ע"י חינוך וטיפול התנהגותי. כמובן שחינוך נכון וסוציאליזציה הוא הכרחי אך יש לזכור שגם לכלב מאולף יקשה להתגבר על הדחף המיני שיכול לגרום לבעיות התנהגות במיוחד בכל הנוגע לתוקפנות על רקע מיני. זיכרו שכל כלבי העבודה, לדוגמא כלבי נחייה עוברים עיקור/סירוס בין היתר מהסיבה הזאת
• כלב מסורס יהיה פחות הגנתי ויתנהג בפחדנות. אין לטענה זו כל בסיס במציאות. להיפך, כלבים שלא סורסו ונועדו להגנה יכולים להיות מוסחים ע"י כלבה מיוחמת.
• עיקור סירוס הוא בניגוד לטבע. אסור לנו להתערב בטבע. ובכן, כלבים שחיים בבית אינם חיים בצורה "טבעית". האדם ביית את הכלב והכלב תלוי לגמרי בבעליו, החל ממזון, מחסה, הגנה וכו'. חלק מאחריותו של בעל הכלב היא לדאוג לצמצם את מספר הגורים הננטשים או כאלו שלא נמצא להם בית. ורק תזכורת למה שקורה בטבע: בלהקות זאבים, רק זאבת האלפא נכנסת להיריון ורק זאב האלפא מרביע.
• חשוב שילדי יראו המלטה ויחוו חוויה של גידול גורים. ובכן, ברוב המקרים הכלבה ממליטה בלילה ולכן הילדים לא יראו את ההמלטה ומעבר לכך גידול כלב כשלעצמו תורם המון לחינוכם של ילדים ולקשר שלהם עם עולם בעלי החיים.
• כלבה שהמליטה משנה את אופיה ונעשית יותר "אחראית" וממושמעת. זה נכון שכלבה שהמליטה יכולה לשנות קצת את אופי התנהגותה אך לא תמיד באופן שבו היינו רוצים.

באיזה גיל  מומלץ לסרס/לעקר ?

הגיל המומלץ לסירוס הוא לפני שהייתה לגור התנסות מינית, ברוב המקרים בסביבות גיל חצי שנה. לגבי כלבות - לפני היחום הראשון כלומר בסביבות גיל 6-7 חודשים. בכל מקרה מומלץ להיועץ הוטרינר.

בהצלחה,

אלון